היי, קוראים לי רוני צביבל,
בכל יום שאני קם אני מודה על כל הדברים הנפלאים שיש בחיי, ויש לא מעט מהם.

אני מבין כמה מזל יש לי בחיים, אך לא תמיד כך היה.

לפני כשנתיים מצאתי את עצמי בתהום נפשית מסוימת. הייתי קצין בשנה האחרונה של השירות, שנה שהרגישה כמו נצח. קמתי יום אחר יום בתחושת ריקנות מסוימת, הרגשתי שהייתה חסרה לי משמעות.

אותה התחושה העלתה בי שאלות קשות ומחשבות רבות שנאלצתי להתמודד איתן. אלה חלק מאותן המחשבות והשאלות:

-סופיות החיים: הבנתי שכבר רבע מחיי עברו (אם יתמזל מזלי לעבור את 80), וטרם עשיתי משהו משמעותי או מעניין בחיי. החיים כל כך קצרים וכבר רבע מהם הלכו לי.

-איך הגעתי לנקודה הזאת? הרי רק שנתיים לפני כן נאלצתי להילחם בבירוקרטיה כדי לצאת לקצונה הזאת (המפקדים המדהימים שלי דרך אגב עשו מאמצים מעל ומעבר לעזור לי עם זה). איך זה ייתכן שההחלטות שלי הן אלה שהובילו אותי לדיכאון?

–‏האם אני בסך הכל הקליפה הריקה ממשמעות שהרגשתי באותה התקופה, או שמא אני יותר מזה? מי אני בכלל?

-‏לאן ממשיכים מפה? איך אפשר למצוא משמעות? איך אני יוצר לעצמי חיים שבהם לא אצטרך לשוב לאותו הבור, ואקום בכל בוקר בתחושה שיש למה לצפות?

כמו המחשבות האלה, מחשבות ושאלות רבות אחרות צפו ועלו באותם הימים. למרות התחושה הבלתי נסבלת, החלטתי שיהיה חכם יותר לנסות למצוא תשובות ולהתעמת עם תחושת הריקנות, מאשר להישאב אליה. כך החל לו מסע, שבעיקרו שלושה חלקים מרכזיים:

1. החלק התאורטי – התחלתי לקרוא ספרי פסיכולוגיה, היסטוריה, פילוסופיה של המזרח והמערב וכל תוכן שיכול היה לתת לי כלים להתמודד עם המצב ואותן השאלות.
2. ‏החלק המעשי – החלטתי לשים את עצמי בסיטואציות שאני לא רגיל אליהן ולראות איך אצליח להתמודד איתן. כך למשל שבועיים אחרי השחרור טסתי לבדי לדרום אמריקה לתקופה של כמה חודשים, וכאשר חזרתי מצאתי עבודה מעניינת בחברת סטרטאפ בה הייתי מדבר על בסיס יומיומי עם אנשים מכל העולם בדרגות בכירות שונות, מזוטרים ועד מנהלים בכירים. קיוויתי לאתגר את עצמי על ידי התמודדות עם מצבים שאני לא רגיל אליהם.
3. ‏החלק הנפשי – אני משתדל באופן קבוע לבחון את עצמי, להסתכל על העבר שלי (רחוק וקרוב), לבחון מה עליי לשפר, מה עליי לעשות אחרת וללמוד כיצד עליי להשתפר בהווה. במקביל לזה אני בוחן באופן קבוע את העתיד ולאן אני רוצה ללכת. החלק הזה היה ועדיין קריטי במסע אל עבר משמעות.

בעקבות שלושת הפעולות האלה שהייתי ואני עדיין עושה באופן קבוע, הצלחתי לאט לאט למצוא דרכים להתמודד עם המוות וסופיות החיים שלנו, הצלחתי למצוא יותר משמעות בחיי, לראות את כל הדפוסים השגויים שפעלתי וחשבתי על פיהם (רבים מהם שכיחים אצל כולנו יותר משתאמינו) ולמעשה הצלחתי להפוך את אותו הדיכאון לנכס וידע.

הספר הוא אוסף התובנות, המחשבות והרעיונות שצברתי מכל התהליך הזה, שממשיך עד עצם היום הזה, כך שכל פרק בספר מציג שאלות שונות שאני בוחן, ואלה הן השאלות: